כתוב על ידי אסטה דאחשליגר
יום אחד פנתה דודה קרן אליי עם בקשה. אתה היית עוד בגודל של קרטון חלב 🙂
זזת לך בכיף בבטנה של אמך שמרית.
דודה קרן מאוד רצתה שאלווה את אמך בלידה. שאלמד אותכם להקשיב אחד לשני ולשמוע אחד את השני בלידה.
אתה כבר בטח יודע שאמך שמרית היא אישה מקסימה וחייכנית. שמחתי מאוד להכיר אותה. גם את סבתא בתיה שמאוד חיכתה לך.
היו לנו הרבה תכניות. חשבנו שיש זמן לעוד פגישה ועוד פגישה. אבל אתה החלטת אחרת!
ב 16 למרץ מוקדם בבוקר ירד לאמך שמרית פקק הרירי. הדבר הזה ששמר עליך כל הזמן ששום חיידק לא יעז להיכנס.
אמך שמרית בהתחלה חשבה שירדו לה המים ונסעה מהר להיבדק. הכל היה בסדר ושקט, לכן הרופא שחרר אותכם הביתה. לגדול עוד קצת 🙂
שמרית הרגישה מצוין ולא חשבה כלל שאתה כבר בדרך. גם אני.
למרות שאת התיק שלי כן הוצאתי מארון.. ליתר ביטחון 🙂
רק בלילה של יום שבת, בדיוק יומיים אחרי,ממש לא יכולתי לישון. הייתה לי הרגשה שמשהו קורה. כל הזמן בדקתי אם אין הודעות בטלפון…
לקראת 9 בבוקר ביום שבת 18 למרץ קיבלתי הודעה מדודה קרן. היא כזאת דודה דואגת! 🙂
הסתבר שגם אמך שמרית לא כל כך ישנה בלילה! אתה החלטת שהיום הגדול הגיע.
שאתה מוכן לצאת.
דודה קרן לקחה את האודי החדש שלה ונסעה מהר לאמך. הם החליטו שכדאי להתקרב לבית חולים והגיעו לצור יגאל, לבית של דודה קרן.
אני גם באתי לראות מה קורה. שמרית הייתה בהתרגשות גדולה, חייכה חיוך גדול. כרגיל. ויחד עם זאת, היא הייתה נינוחה ורגועה. ציר פה, ציר שם, צחוקים, “שיקשוקים” – אתה בטח נהנת בכל הפעלולים האלה 🙂
עשינו טיול, אכלנו מרק, ובסוף אמך שמרית שמה ראש לנוח…
דודה קרן לקחה תפקיד למדוד זמנים של צירים ואני המשכתי לנדנד אותך.
לא מיהרת ואנחנו זרמנו איתך.
הבית של דודה קרן היה מלא אנשים. בני דודים שלך קיפלו כביסה, סידרו גרביים (רק שתדע – זה מאוד חשוב לעזור לאמך), בת דודה מאיה חזרה מטיול עם סבא וסבתא, כולם חיכו לך.
אבל אנחנו אמרנו: ״שבת יצאה – גם אנחנו נצא״
באמצע היום, אוכל וסידורים שמרית ישנה על הספה.
ופתאום!!!
דודה קרן התחילה לצחוק!! בקושי החזיקה את עצמה לא להעיר את אמך!!!
״תסתכלי על האף שלה!! תסתכלי!!״
האף של אמך שמרית פתאום השתנה!! אדום! גדול! בכל הפנים רואים רק אף 🙂
אתה לא מבין כמה צחקנו!!! 🙂
שמרית התעוררה והסתכלה במראה…
״מה זה??? רק אף!! רק אף!!״
צחקה היא בקול 🙂
כך התגלגלנו מצחוק ושמרית הבינה שדווקא צחוק ממש עוזר לה להתמודד עם צירים.
בגלל שדודה קרן ממש מומחית בלהצחיק – גם את התפקיד הזה היא לקחה על עצמה.
למדוד זמנים ולהצחיק 🙂
מאז שהאף של אמך נהיה גדול ואדום – הכל התחיל להתקדם ממש יופי. זה היה סימן שהמפגש איתך ממש קרוב!
באמת ביציאת השבת, כמו שצחקנו 🙂
מקלחת חמה, לימון מהעץ, הליכה בחדר…
״עוד לא.. עוד לא.. עוד לא בא לי לנסוע..״
ופתאום משהו השתנה, אמך שמרית החליטה שהיא רוצה לבית חולים…
התארגננו ויצאנו. דודה קרן ואמך שמרית באודי החדש ב״סטייל״. ואני מאחורה עם האוטו הקטן שלי.
כבר בקבלה אמך שמרית נראתה ממש מתקדמת – קור, חום, בחילות, צירים חזקים – אתה ממש החלטת לצאת. כאן ועכשיו! מספיק!!
כל הצוות של בית חולים היה ממש נחמד. למרות שביום הזה היו הרבה תינוקות שהחליטו לצאת לעולם כמוך 🙂
קיבלנו מיילדת מקסימה בשם איילת. היא הייתה כזאת נחמדה! וממש הקשיבה לכל הבקשות של אמך שמרית. כל דבר! וזה לא מובן מעלו!
הפרוצדורות של בית חולים טיפה עיצבנו את אמך, היא לא כל כך רצתה להתעסק עם זה, חשבה אך ורק עליך…
ברור!! על מי עוד היא צריכה לחשוב 🙂
אז מזל שאיילת המיילדת הייתה סבלנית וחמודה 🙂
לא שמה עירוי, ממש עזרה ״לתקתק״ את העניינים עם המוניטור שאמך תוכל להיות משוחררת ולעזור לך.
בזמן הזה גם סבתא בתיה הגיעה. איזה התרגשות!
בדיוק כשסיימנו עם כל הפרוצדורות אמך שמרית הרגישה לחץ והתחילה להגיד שאתה יוצא!
״ופתאום.. בום! טראח! מה קרה? הבלון התפוצץ, הבלון נקרע!״
סתם, בצחוק… זה לא היה באמת בלון! זה היה שק מי שפיר שנקרע. זה השק ששמר על המים הנעימים האלה שבעזרתם יכולת לשחות ולעשות פעלולים 🙂
בטח פתאום הרגשת שאתה נכנס למשהו צר ושאין דרך חזרה.
לאט לאט איילת המיילדת עזרה לאמך לעלות על המיטה – היא ניסתה כל מני תנוחות ובסוף החליטה שהכי נוח לה – על הצד. שמתי בין הרגליים כזה כדור כחול שיהיה נוח וחיכינו.. עוד לחיצה ועוד לחיצה – ממש ראינו את הראש שלך יורד ויוצא!
סבתא בתיה התרגשה ממש. העניים שלה היו מלאות אושר ודמעות של שמחה…
ברגעים האלה אין צורך למילים. כל מבט – שווה יותר מאלף מילים.
סבתה בתיה התקרבה לאמך שמרית, לבת האהובה שלה, לקחה את ידיה והתחילה לשיר…
זאת הייתה שירה מתוך הלב, שירה-תפילה שבאה מלמעלה…
כל כך מרגש… כך כך יפה… כל כך רגוע…
לצאת לעולם הצלילים של שירת הסבתא 🙂
18 במרץ 2017 בשעה 18:36 במוצאי שבת בדיוק יצאת לעולם ילד מבורך ששמו בארי 🙂
ברוך הבא 🙂
Gimdau.com 